פסק-דין בתיק ת"ק 16054-07-12

בפניי תביעה שעילתה בהסכם שכירות שנכרת בין הצדדים ביום 15/3/10.

אין חולק כי בין הצדדים נערך ונחתם הסכם שכירות ולפיו שכרה הנתבעת את הנכס המושכר מאת התובעת למשך שנה אחת, וזאת מיום 12/4/10 ועד 12/4/11.

לשיטת התובעת הנתבעת הפרה את הסכם השכירות כאשר נמנעה מלשלם את דמי השכירות לחודשים 11-12/2010 ולחודשים 1/11', ו- 3-4/11. בנוסף טענה התובעת כי הנתבעת לא שילמה את חשבונות החשמל לחודשים נוב' 2010 - אפריל 2011, וכי הנתבעת לא פינתה את הנכס במועד, ולמעשה זה פונה רק בחלוף כחודש ימים מתום תקופת השכירות, כך שיש לחייבה בחיובי שכה"ד  והוצאות החשמל לתקופה הנוספת, נוסף על האמור מעלה.

הנתבעת טענה כי בין הצדדים הוסכם על שכירות לטווח ארוך לאור מצבה הרפואי של הנתבעת, והתובעת הבטיחה לה לשיטתה באותה שיחה כי אין בכוונתה לעזוב את אזור מגוריה, ועל כן אינה מקשה להתחייב למספר שנים.

לטענת הנתבעת באופן מפתיע, ולאחר מספר חודשי שכירות בודדים בלבד, הודיעה לה התובעת על כוונתה למכור את הנכס ועל כוונתה לסיים את תקופת השכירות לפני הזמן. לשיטתה, התובעת התנצלה על ההחלטה המפתיעה, והבטיחה לפצותה בדרך של ויתור על שכ"ד למשך חודשיים ימים. עוד טענה הנתבעת כי בהתאם לבקשתה של התובעת פינתה את הנכס במועד המוסכם, על אף הקושי הרב שהדבר גרם לה, ואין ממש בטענה כי פינתה את הנכס באיחור כלשהו. הנתבעת הדגישה כי ההיפך הוא הנכון - ופינוי הנכס במועד בו פונה נעשה לבקשת התובעת ובניגוד להסכמת הצדדים לקיומו של הסכם שכירות ארוך טווח.